דלתות מגינות על השוכנים בבית מפני מפגעים רבים: תנאי טבע קשים, פורצים ועושי רע וכן מסתירות מעשים שנעשים בצנעה. ההתייחסות המטאפורית אל דלתות כמפרידות בין רשעים וצדיקים היא אחת שמקורה בתנ"ך ומלווה אותנו עד היום. לפעמים מדובר בהבחנה בין הטוב והמוכר לבין הלא-נודע והנועז, או בהבחנה ספרותית יותר שרואה בהן מעבר להזדמנויות חדשות או לפיתוי שיש להיאבק בו.
דלתות גן עדן
מעניין לגלות שדלתות לא מופיעות בתנ"ך לפני גירושם של אדם וחווה מגן עדן. בעצם, הגירוש מסמל את תחילת קיומו של החטא, ויחד איתו מופיעים האזכורים הראשונים לדלתות, שכאמור, מפרידות את הצדיקים מהרשעים.
כמו כן, ניתן להניח שלא היה צורך במחסה או בהגנה מאיתני הטבע לפני שאדם וחווה אכלו מפרי עץ הדעת, ומכאן תפקידן הפרקטי של דלתות כמבודדות ומגינות מתנאי מזג האוויר.
דלתות בימי קדם
אזכורים מוקדמים לדלתות בתנ"ך מלמדים על כך ששימושים רבים נותרו כשהיו מאז ועד היום: "וַיִּגְּשׁוּ, אֶל-הָאִישׁ, אֲשֶׁר, עַל-בֵּית יוֹסֵף; וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו, פֶּתַח הַבָּיִת" (בראשית מ"ג, י"ט). גם בימי קדם, כאשר זרים ניגשו אל הדלת, הם נתבקשו להזדהות ולא הוכנסו פנימה עד שמטרת ביקורם הובהרה.
איוב, דלתות ואורחות חיים
דלתות מוזכרות בכמה מקומות בספר איוב – הספר הראשון שנכתב בתנ"ך – וזו עדות לחשיבותן. איוב מיטיב להשתמש בדלתות כדי לתאר את אורחות חייו "כִּי אֶעֱרוֹץ, הָמוֹן רַבָּה-- וּבוּז-מִשְׁפָּחוֹת יְחִתֵּנִי; וָאֶדֹּם, לֹא-אֵצֵא פָתַח" (איוב ל"א, ל"ד). הוא מתאר את התכנסותו בביתו מאחורי הדלת בשעת מורא.
אותן דלתות, שהגנו על יושבי הבית מפני זרים, שידרו מסר הפוך כשהיו פתוחות, כפי שמדגים איוב "בַּחוּץ, לֹא-יָלִין גֵּר; דְּלָתַי, לָאֹרַח אֶפְתָּח" (איוב ל"א, ל"ב). גם היום פתיחת הדלת מסמלת הכנסת אורחים, למשל בליל הסדר כשמזמינים את אליהו הנביא אל השולחן.